ריצת נפח -18 ק"מ

את שבוע הורדת העומס אני מקנח בריצת נפח של 18 ק"מ.

פתאום זה נשמע לי מרחק קצר, אחרי ה 28 ק"מ של שבוע שעבר.

לא משנה המרחק, מידי שבת צריך תחילה להתמודד עם אתגר הקימה בבוקר (לא נראה לי שאתרגל לזה לעולם). 

השעון מצלצל בשעה 4:50. המחשבה הראשונה שלי הייתה לכבות ולהמשיך לישון... ארוץ בערב, אמרתי לעצמי. 

לוקח עוד כמה שניות של מחשבה ומתאפס על עצמי. קם ומתארגן לריצה.

בחוץ עדין חשוך ורוח נעימה מלטפת.

גלית הסיעה אותי עד אצטדיון רמת גן ומשם אני נכנס לאזור הירקון דרך גשר המכביה. 

גלית ממשיכה בדרכה לבד לאזור הנמל, שם תבצע את הריצה שלה ונפגש בסיום בארומה לקפה.

מתחיל את הריצה...קשה. הגוף עדין קר ומרגיש כל שריר ושריר ברגליים, כנראה מאימון הרגליים והעיסוי של אתמול.

מחשבות שליליות מתחילות להתגנב למוחי. "זה לא היום שלך...", "תוותר, פעם אחרת".

מנסה להתעלם מהן ויודע בתוך תוכי שתמיד לוקח לי זמן להיכנס ל"זון" ריצה. לפעמים זה לוקח מספר דקות ולפעמים גם הרבה מעבר לזה, אבל זה מגיע (לפחות כך אני משכנע את עצמי להמשיך).

ואכן, בשלב מסוים, באמת הכל מתחבר. הרגליים נעות בקצב אחיד. לא מרגיש את כאבי השרירים, מתקדם בקצב שתכננתי.

גאה בעצמי שלא ויתרתי.

מתכנן את המסלול כך שאגיע לאזור ארומה בדיוק בקילומטר ה 18.

יש, סיימתי.

אזור הנמל וארומה בפרט עמוסים ברצים. 

גלית גם כיכבה היום עם 9 ק"מ...אלופה. רק לחשוב איזה דרך עברה לשם כך.

שתינו קפה קר, התארגנו והלכנו ברגל לחוף מציצים. וטבלנו בים....איזה כייף לסיים אימון בצורה הזו.

שבוע הבא, מתחילים להעלות עומס....הולך להיות מאתגר.