הקדמה

לפני קצת יותר משנה הייתי אמור להשתתף במרתון וינה. הכנות של חודשים מראש שבהם השקעתי שעות של אימונים מפרכים וקילומטרים רבים ירדו לטמיון עם פרוץ הקורונה וביטול המרוץ. תחושת תסכול ואכזבה ליוו אותי חודשים. בנוסף, הגבלות הקורונה והסגרים התכופים לא תרמו לשיפור ההרגשה. 

לפני כ 3 חודשים החלטתי לקחת שוב את העניינים לידיים ולהתאמן שוב עם תקווה בלב שהפעם ב 12 בספטמבר אני מתייצב על קו הזינוק חדור מוטיבציה ויכולת על מנת לסיים את ה 42.195 ק"מ עם חיוך גדול.

בנוסף לאימונים, החלטתי לכתוב מעיין "יומן מסע" הפתוח לשיתופים ותגובות אשר נועד לעזור ולתמוך, לקבל הערות והארות  מאחרים אשר נמצאים כרגע בהכנות למרתון, כאלה שחוו את החוויה בעבר או כאלה שאולי הניצוץ והאתגר יגרמו להם לעשות את "קפיצת המדרגה" שאותה רצו אך חששו. 

אז קצת על עצמי, שמי ערן, בן 52 (כשרושם את המספר זה נשמע מפחיד, אבל ממש לא מרגיש כך). רואה חשבון ועובד כחשב כספים. קצת לפני גיל ה 40 החלטתי לאתגר את עצמי ולרוץ לראשונה. מאז, רצתי 4 מרתונים ועשרות חצאים. בנוסף, אני בוגר ווינגייט כמדריך ריצה לריצות ארוכות ובעל קבוצת ריצה בשעות הערב (ממש לא טיפוס בוקר....) באזור רמת גן.

את תוכנית האימונים תכננתי וכתבתי בעצמי ומתאימה ליכולתי ומטרותיי וזמני הפנוי (בעיקר בערב, שוב...זריחות מעדיף לראות בתמונות) התוכנית לוקחת בחשבון אימונים מגוונים אשר נועדו  לפיתוח סיבולת אירובית, סיבולת שריר, אימוני כוח ומהירות. כרגע התוכנית בנויה ל4 אימונים בשבוע, כאשר מאמצע חודש  יולי השאיפה להוסיף אימון נוסף עד ספטמבר. אז יאללה...נצא לדרך....ופרגנו (לא קל להתאמן לבד, למרות שזה מבחירה)