אינטרוואלים - 500 מ' עבודה, 3 ד' התאוששות - 10 חזרות

יום שני. האמת שאת האימון הזה תיכננתי לאתמול אבל עדין לא מרגיש בשיאי. הרגליים עדין עייפות מריצת הנפח בשבת בבוקר למרחק 27 ק"מ. מה גם שטיפול שיניים שיבש לי את התוכניות. מצד אחד די מאוכזב מעצמי שלא יצאתי לאימון המתוכנן אבל מצד שני נתתי לעצמי את המנוחה. זה אחד מהיתרונות של אימון יחידני, הגמישות. חסרונות לא חסר, אבל משכנע את עצמי שעודף המוטיבציה והנחישות יעשו את העבודה.

לאחר שעת העבודה הגעתי לפארק הלאומי ברמת גן. השמש הייתה לקראת שקיעה אך עדין חם. הולך להיות אימון לא קל. חימום 10 דקות של המפרקים (ברכיים, קרסול, אגן, כתפיים) ולאחר מכן 10 דקות ריצה קלה מסביב לחורשה שבקצה הפארק. בשעות האלה הפארק עדין עמוס במשפחות עם ילדים, רוכבי אופניים וקורקינט וכן רצים. כולם על אותו מסלול. צריך לפקוח עיניים ולרוץ בזהירות, אני אומר לעצמי.

התחלה לא קלה. מרגיש כבד אבל מכיר את הגוף שלי ויודע שלאט לאט הדברים מתחברים. 

מקיף פעמים את החורשה כשברקע שומע מיקס שירי נעמי שמר הבוקעים מרמקולים הממוקמים ברחבי הפארק (לא במקרה החורשה נקראת על שמה) יחד עם צהלות ילדים ברקע ונשימותיי הכבדות. ככל שמתקדם מרגיש טוב יותר. שוב, מדובר בריצת חימום סביב קצב של 6 דקות לק"מ.

הצל בחורשה והרוח הנעימה גרמו לי להחליט שאת האימון העיקרי אבצע שם. 500 מטר ריצה בקצב שאמור להיות יחסית עצים (בין זון 4 ל 5), השאיפה קצב של 4:30 דקות לק"מ ולאחר מכן 3 דקות ריצה קלה מאוד לצורך מנוחה והסדרת נשימה וחוזר חלילה. 10 חזרות.

יצאתי לדרך, רוח נעימה מלווה אותי. מידי פעם מסתכל על השעון על מנת לבדוק מה הקצב שלי וכמה כבר עברתי. הקצב היה מהיר מהרצוי ולכן האטתי במקצת על מנת לא "לשרוף" עצמי בהמשך. סיימתי ב 4:31 דקות לק"מ. מעולה. רק שיודע שלפני יש עוד 9 חזרות ואני מתנשף כמו חולה אסטמה באמצע התקף. מעביר לעצמי את ה 3 דקות הרגועות בריצה איטית מאוד והעיקר להיות בתנועה.

לקראת תחילת הסט השני, הנשימות וקצב הלב ירדו ואני מוכן לסיבוב נוסף. פותח מבערים ורץ לנקודת ההתחלה שממנה התחלתי את האימון. עכשיו כבר יודע בדיוק איפה נקודת הסיום השנייה. מנסה להקפיד לרוץ בקצב אחיד ומהיר. מידי פעם מציץ בשעון לראות שאני אכן בקצב הנכון. לקראת סיום המקטע אני מתחיל לספור עמודי תאורה על מנת להסיח את דעתי מהקושי. נקודת הסיום מתקרבת. זהו. הגעתי. שוב מתחיל את 3 דקות הריצה הקלה. מסדיר אויר ומביט בשעון לראות את הקצב של המקטע השני. 4:26 דקות לק"מ. איזה יופי, חושב לעצמי אבל מיד זוכר שיש לי עוד 8 חזרות כאלה.

לקראת הסט השמיני, מרגיש את כובד הרגליים. השרירים מלאים בחומציות, אבל זו הייתה גם מטרת האימון. ללמד את הגוף לדחות ככל שניתן את הסח"ח (סף חומצת חלב) בקצב נתון.

עוד פעמים וזהו, אני אומר לעצמי. כבר רואים את הסוף. אומנם הקצב ירד במעט אבל סיימתי עוד אימון. כולי מזיע מכף רגל ועד ראש אבל עם תחושת הישג וחיוך גדול...עד לאימון הבא...