מסכמת 36 ק"מ - מועד ב'

ריצת המסכמת הזו תוכננה כבר לפני מספר חודשים, אולם הייתה קרובה לביטול.

מזג האוויר הלך והקצין ככל שסוף השבוע התקרב.

עוד ציפיתי לאיזה נס וחלון הזדמנויות שאותו אנצל לריצה, אולם במעקב אחר מזג האוויר באזורי באמצעות האינטרנט, המינימום היה 29 מעלות עם כ 80 אחוז לחות, בשעה 4 בבוקר...

התלבטות עם עצמי ומעקב קדימה לימי השבוע הבאים, הביאה אותי למסקנה שאין ברירה וארוץ היום.

קמתי בשעה 2:30 (לפנות בוקר), אחרי שישנתי אולי כשעתיים. 

הלכתי למיטה בשעה יחסית מוקדמת, אבל לא הצלחתי להירדם. כנראה הייתי יותר מידי מודאג ומתוח.

קמתי עייף ובלי ממש חשק לצאת.

ידעתי שחייב לשנות את המחשבות השליליות לחיוביות, אחרת לא יהיה לזה סיכוי.

יצאתי לכיוון נמל תל אביב.

בחניה כבר היה ניתן לשמוע את המוזיקה הרועשת הבוקעת מהמועדונים מסביב.

בניגוד לפעמים הקודמות, מצאתי את עצמי לא לבד. היו עוד כמה "שרוטים" שגם להם זו ריצה מסכמת.

איחלנו אחד לשני בהצלחה ויצאנו לדרך.

הפעם החלטתי לרוץ מגשר המנעולים לכיוון מלון מנדרין.

היה חם אבל מכיוון שרצתי נגד הרוח (שהייתה גם היא יחסית חמימה), הדבר עזר לקירור הגוף.

במנדרין הסתובבתי חזרתי על עקבותיי לכיוון גשר המנעולים.

הלחות מטורפת, החולצה והמכנסים היו ספוגי זיעה.

הגעתי לגשר המנעולים. השעון הראה 12.5 ק"מ. 

הלכתי לרכב והורדתי את החולצה הרטובה...

מפה אמשיך ללא חולצה. עדיף ככה. יותר נוח ונעים, לפחות ל 10 דקות הקרובות.

ממשיך לרוץ לכיוון פארק הירקון. מחשב בראש כמה קילומטרים אני צריך לרוץ לכיוון הזה על מנת לסיים ליד הרכב בדיוק בקילומטר ה 36.

מקפיד כל הזמן על לקיחת ג'לים בזמן, מלחים, שתיה וקירור הגוף כל 10 דקות.

מגיע לבלון הפורח ופונה לכיוון יער בראשית.

שוב מבחין במשפחת התנים שהיו באותה נקודה לפני שבועיים.

כנראה אמא וגורים חמודים. כשבחינו בי רץ לקראתם רצו להתחבא בין השיחים.

מגיע לבית החולים אסותא וממשיך לכיוון רמת החייל ועתידים.

השעון מראה ש 20 ק"מ כבר מאחורי.

מרגיש טוב וחזק, אבל יודע שזה יכול להתהפך בין רגע.

ממשיך לכיוון צהלה. יש מסלול הליכה ואופניים באזור אבל שכחו משום מה לשים איזה ברזייה קטנה בדרך.

אפילו במתחם הכושר הציבורי לא הבחנתי בברזייה. מוזר...

הגעתי עד לצומת ראשית ששמאלה ה לכיוון רמת גן וימינה לכיוון הכפר הירוק. פעם ראשונה שלי באזור אז זה הזמן לעשות פניית פרסה ולחזור חזרה לכיוון אסותא, פארק הירקון ועד לחנית הרכב ברידינג.

מתחיל להרגיש את הקושי. הרגליים כבדות, הגוף תשוש.

לוקח 2 ג'לים אחד אחרי שני, בתקווה שיתנו לי בוסט לקילומטרים הספורים שנשארו לי.

מגיע לגשר המכביה ומבחין בקבוצה קטנה של רצים שלאחד מהם יש תיק שבתוכו בוקעת מוזיקה קצבית. החלטתי לנסות להיצמד אליהם.

הם רעננים וזה עתה החלו את ריצתם. אני לעומת זה תשוש וגמור, אחרי 30 ק"מ. מנסה לעמוד בקצב שלהם שהיה בסביבות 5:30 דקות לק"מ.

הצלחתי להיצמד אליהם מספר דקות עד שהבחנתי בברזייה שקראה לי לבוא ולשתות ולקרר עוד קצת את הגוף.

משם המשכתי לבד ומתחיל הדו שיח הפנימי שלי עם עצמי לשכנוע לא לוותר.

מנסה לחשוב מחשבות חיוביות על מנת להשכיח את הקושי העכשווי.

עוד קילומטר ומסיים.

הדבר נותן לי כוחות ואפילו מגביר קצב.

זהו... 36 ק"מ הסתיימו.

אלוהים יודע איך ארוץ בעוד שבועיים 42 ק"מ.

שבוע הבא עד למרוץ מתחיל את הטייפר...איזה כייף!!!